אני גדלתי בישראל דמוקרטית. המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. כך היה במשך ארבעים ומשהו שנות חיי אבל הדמוקרטיה הגיעה לקיצה!
ביום רביעי ה 27/2/2008 עבר בקריאה ראשונה חוק אנטי דמוקרטי ראשון במדינה שאני חושש מאד שהוא ראשון בשרשרת חוקים אנטי דמקורטיים. עד כה ניסו מספר מפלגות בעיקר דתיות להעביר מספר חוקים אנטי דמוקרטיים אבל לשמחתינו הרבה הן מעולם לא הצליחו.
אבל הנה הצלחה ראשונה. עבר חוק 892 חוק צנזורה באינטרנט. לכאורה יכולים אנשים לומר מה רע בזה שיסננו תכנים אלימים ופורנוגרפיים? הרי כולם מסכימים שלא רצוי שילדים יחשפו לחומרים כאלו והאמת שלא ממש רצוי שכולנו נחשף לתכנים אלימים. לכן יכולים לבוא ולומר מספר אנשים שאולי חוק זה צודק. אז מדוע אני טוען שהוא אנטי דמוקרטי?
יש בחוק מספר בעיות שהופכות אותו למנוגד לעקרונות השלטון הדמוקרטי המקובלים כיום מבלי להיות משפטן, אפשר לראות בקלות את הבעיות:
מתן כח גדול מדי בידי אדם אחד, ללא פיקוח - החוק נותן בידי שר התקשורת את הכח להחליט אילו אתרים יחסמו ואילו אתרים לא יחסמו.
התערבות בוטה בפרטיות - החוק אומר שאתרים יחסמו כברירת מחדל ואדם יצטרך להצהיר שהוא רוצה לצפות בהם וכן להוכיח שגילו מעל 18 שנה.
העברת סמכות אכיפה לגופים פרטיים - החוק מעביר את אחריות האכיפה לספקי האינטרנט וקובע קנסות לספק שלא יעשה כן. ממתי גוף טכנולוגי פרטי, כמו ספק אינטרנט הופך להיות זרוע מבצעת של הרשות המחוקקת
נט יש כאלו שיאמרו שצריך לשנות קצת את החוק כי הגנה על ילדים מפני תכנים פוגעניים היא דבר חיובי. כן נכון רצוי להגן על ילדים מפני תכנים כאלו. אבל ממתי הממשלה היא רשות חינוכית? חינוך הילדים תלוי בהורים, הממשלה לא אמורה להחליף את ההורים. מעבר לזה הבעיה בחוק אינה סינון אתרי אלימות ופורנוגרפיה כי אם הסינון בכלל. חוק זה עלול להוות תקדים לסינון אתרים אחרים. גם אם יתקנו בנוסח החוק את הגדרות האתרים החסומים, עדיין חוק זה יכול להוות תקדים לחוקים אחרים. אם יעבור החוק בנוסח שעבר בקריאה ראשונה, לא יצטרכו כל חוק נוסף. החוק נותן בידי שר התקשורת סמכות מלאה להחליט איזה אתר יצונזר ואיזה לא. אם הוא לא יעבור בנוסח זה, הוא עדיין יהווה תקדים מסוכן.
מעבר לזה הצורך של ספק האינטרנט לשמור רשימות של אנשים, שבקשו לבטל את החסימה, הוא בעייתי בפני עצמו. הוא הרי חושף את הרגלי הגלישה שלנו וכך פוגע בפרטיות שלנו. מעבר לזה אי אפשר לדעת מה יעשו עם הרשימות האלו. האם אנו סומכים על כך שזה לא יגיע למשטרה או לגופים פרטיים אחרים?
כן אני יודע שיש הרבה אינפורמציה גם ככה אצל ספקי האינטרנט אבל למה להוסיף עוד?
האם זה יגיע למשטרה? כן ברור שזה יגיע למיטב ידיעתי, יש חוק אחר שמחייב את ספקי האינטרנט למסור פרטים למשטרה לפי דרישה של המשטרה.
הבעייה החמורה ביותר היא לא יוזמי החוק שמהם אני לא מצפה להתנהגות דמוקרטית, הם הרי ידועים בנסיונות להעביר חוקים אנטי דמוקרטיים. מה שמטריד אותי הוא חברי כנסת וגם אנשים אחרים שחושבים שהחוק הזה הוא חוק חיובי מפני שהוא מגן על הילדים.
אבל החוק לא מגן כלל על ילדים כי הסכנות העיקריות (לפי גופים כמו איגוד האינטרנט ועמותות אחרות שחקרו את העניין) אינם האתרים אלא צ'אטים, מיילים וכד'.
יש גם את אלו שאומרים שאין טעם להתיחס לחוק זה מאחר שטכנית הוא בלתי אפשרי.
נכון. טכנית הוא בלתי אפשרי אבל גם בעיות טכניות אפשר לפתור. בכל מקרה הבעיה העיקרית בחוק הוא עצם הרעיון האנטי דמוקרטי מאחוריו.
מעבר לזה, עד שימצאו פתרון אמיתי לבעיות הטכניות, איך בדיוק יבדקו את מליוני האתרים שיש?
מן הסתם ישתמשו במילות מפתח, אבל מילות מפתח כגון שדיים, ציצים, סקס וכד' יכולות להופיע גם באתרים רגילים ופשוטים כמו אתרי הכרויות. או מה עם אתרים חינוכיים המדברים למשל על בדיקה עצמית לגילוי סרטן שד? או מה עם אתר כמו וויקיפדיה?
ובכלל בעולם דינמי כמו עולם האינטרנט של היום בו אתרי פורומים ובלוגים משתנים כל שנייה בערך בתוכן שנוצר על ידי מליוני משתמשים ברחבי העולם, אי אפשר לשלוט על התוכן. לכן קשה לי לראות כיצד ימצא לזה פתרון טכנולוגי סביר.
אני מקווה שאנשים יבינו את הבעייתיות של החוק והכי חשוב שחברי הכנסת יבינו את השגיאה שעשו שהצביעו בעד חוק ראשון בשרשרת חוקי הרס הדמוקרטיה.
איננו בני פלוגתא אך הרשה לי להעיר כדלקמן:
ישנה בעיה בכל הקשור לחשיפה של קטינים לחומרים ,כאלו ואחרים, באינטרנט. מנגד עולה השאלה על מי האחריות להכיל כללים,כאלה ואחרים, שימנעו חשיפה למיני תועבות משוקצים שכאלה.
חוסר הנאורות של החוק הזה, או אם תרצה הפגיעה שלו בחופש הפרט מקומם גם אותי.
הקו המנחה במקרים שכאלה הוא התערבות של הממשלה באמצעות רגולציה,כלומר: (וזו רק דוגמה) משרד התקשורת יאכוף ,באמצעות רישיונות המפעיל של חברות האינטרנט, חסימת אתרים כאשר את הכללים מה יחסם ומה לא הוא יקבע - שוב במסגרת רגולטורית. אנחנו הלקוחות נחשף לאופציות השונות שהספקים מציעים וישחקו הנערים לפני כלומר: הספקים יתחרו על כספי בין השאר בעלות תועלת של החסימות (או אם תרצה אי חסימה כלל) שהם מציעים לי וזה יהווה פרמטר לתחרות על הכיס שלי.
המדינה ,מצידה, תקפיד שהספקים עושים שני דברים:
1. מציעים לי ,כלקוח, אי אילו אופציות לחסימה.
2. שמתקיימת תחרות חופשית בין הספקים על חבילות החסימה וגו.
באמצעים רגולאטורים אין פגיעה בדמוקרטיה משום שכללי השוק ,של הרגולאטור, שומרים על תחרות חופשית ועל בחירה חופשית.
עד כאן הכול יפה אלא מה:
אתמול בלילה שמעתי תוכנית (ברשת ב של קול ישראל) על תקופת הצינה (מקווה שאיתתי נכון) ובסוף התוכנית דיבר דוקטורנט מהאוניברסיטה העברית (שלצערי לא זכור לי שמו כדי לומר דברים בשם אומרם) אבל בעבודת הדוקטוראט שלו הוא חקר את השפעת בצינה על יחסי השלטון והעם היושב בציון. הטענה שלו שלמרות שכו רצינו שלטון עצמי ומדינה משלנו השלטון הישראלי נתפס כמוחת,כמנוקר לעם ומרוחק ממנו כמי שדואג רק לעצמו. זה נכון לשנם 49 - 52 וזה נכון ל11 במרס 2008 - אין חדש תחת השמש, ועל כן על מה צעקתה? על מה אתה מתפלא?
לקום ולהתנער? האם צריך ואפשר להקים קול צעקה, לצאת לכיכרות ולמנוע את החוק?
התשובה היא לא. במבנה הפרלמנטארי של מדינת ישראל הממשלה הנבחרת מקבלת החלטות שטובות רק (ואני מדגיש)רק לחברי הקואליציה, לאינטרסים של המפלגות ושל הון ושלטון ולנו האזרחים יש רק פעם אחת בארבע שנים אפשרות לומר את דברנו. ניצלנו את האפשרות יופי לא נצלנו נאלץ לקבל את הכרעת הרוב ולחכות לתחנה הבאה בעוד ארבע שנים.
במאבקים חברתיים ובמאבקים בתהליכים שקשורים בעתיד של כל הקולקטיב הזה, הציבור הישראלי לא עשה דבר (ועדת וינוגרד) או לא ממש הצליח להשפיע (ועדת הגרנט) וקצרה היריעה הזו מלהכיל אלפי דוגמאות שבהן כוחות "השטח" או הדמוקרטיה בהתגלמותה הצליחו להזיז תהליכים או להשפיע על קבלת החלטות.
אלא אם כן: (וסליחה על הציניות) אתה נמנה על אחת מ 19 הפיאודלים ששולטים בהון של המדינה, כי אז את שלטי החוצות שלך מאיילון דרום לא רק שלא יזיזו אלא ישנו עבורך את החוק.
בפתיח לפוסט שלך אמרת שנולדת למדינה דמוקראטית - באמת? דמוקרטיה היא אומנם משהו יחסי אבל האם באמת המדינה הזו שומרת על חופש הפרט ועל חופש העיסוק, ועל שוק חופשי ופתוח. התשובה היא לא. אין לך חופש פרט אם אתה ערבי תושב ישראל (ואני מקווה שאני לא פותח פה סיג ושיח פוליטי הכוונה להאיר ולפקוח עיניים). אין לך חופש עיסוק אם אתה בוגר מערכת החינוך בשלומי או לחילופין בשדרות. אין לך חופש תנועה אם אתה תושב שדירות (ולאחרונה דרום אשקלון) כי המדינה לא עושה דבר כדי להגן עליך מירי תלול מסלול. אין לך חופש מידע כי במשפט ועננו הובאו להגנתו ציטוטים ממקורות זרים ובהם הוברר שבחו"ל יודעים כמה פצצות אטום יש לנו ואיפה הטילים מאוחסנים (לימים מפת בסיס הטילים פורסמה הידיעות אחרונות על פי צילומים של לווינים רוסיים). אין לך חופש מידע כי משרד החינוך נכנע לביל המגעיל ובגוגל אי אילו פרטים על מדיה הזו אסורים לפרסום. ואם עוד קצת להקניט עדיין (ולהזכירך הדברים נכתבים במרס 2008) במדינת ישראל יש צנזורה על העיתונות הכתובה, על הסרטים ועל הטלוויזיה (או שכחתי - מטעמי בטחון) וכן במדינת ישראל סוגרים עיתונים כאשר הם כותבים דברים שלא נוחים לשמוע - ובתנאי שזה כתוב בשפה הערבית.
אני לא יודע על איזו דמוקרטיה אתה מדבר אבל זה יותר מראית עין ממעשה כדבעי.
כולם בלי יוצא מן הכלל מסכימים שחשיפת ילדים לאלימות ופורנוגרפיה אינה דבר חיובי.
אבל החוק אינו מדבר על זה. החוק משתמש בזה ככסות בלבד.
הרי החוק מדבר על כך ששר התקשורת שימו לב שר התקשורת, לא רשות חינוכית וכד' יחליטו מה יחסם.
החוק מדבר על כך שאפשר יהיה להסיר את החסימה אבל לא קובע אילו תנאים בדיוק אמורים להתקיים כדי להסיר את החסימה כך שיש סבירות שגם אם אני מעל גיל 18 לא אוכל להסיר את החסימה.
אני מסכים שהמדינה לא במיוחד מתיחסת לזכויות אדם אבל לא ידוע לי על חוק יותר אנטי דמוקרטי מחוק זה.
יש כמה בעיות בישראל ובעולם כולו, המערכת המשפטית לא מבינה את הנושא הטכנולוגי. בגלל זה למשל אנשים כמו קווין מיטניק קיבלו בעצם עונש של "אסור לך לגעת במחשב יותר בחיים" בגלל שהם לא באמת מבינים, והוליווד מראה פעלולים שעושים רושם הרבה יותר מאשר המציאות (ע"ע משחקי מלחמה שגרם לפאניקה נוראית).
אבל מה שכתבתי אצלי בבלוג (ולא הזכרתי את הנושא הזה) הוא שאם פעם לאנשים היה זמן מוגדר נגיד מ 6 בערב הם חוזרים לחיק המשפחה, אז היום יש הורים שבעשר בערב רק חוזרים, ואז הם עייפים, והם שוכחים שהם צריכים לפקח על הילדים שלהם. הבעיה היא לא התוכן באינטרנט, אלא הצורה שכולנו חיים כיום, דבר שחייב לדעתי להשתנות, ורק אז יהיה מקום אמיתי לבקר את ההחלטה. שים לב שהציבור החרדי יכול להיפגע מאוד מהחוק הזה, אם נגיד משהו מ"שינוי" יפקח על התוכן ויחליט שדברי תורה פוגעים בילדים הרכים באותה מידה כמו אתרי פונגרפיה.
החוק מדבר על צנזורה על ידי שר התקשורת. מה שאומר שאנו נותנים בידי אדם אחד שכיום החלטתו תלויה ברב עובדיה יוסף ובעתיד (בממשלה הבאה) לא ידוע. בקיצור מה נראה ומה לא נראה תלוי בגחמות פוליטיות.
מה הקשר בין זה לבין חינוך ילדים?
ברור לכולם שאלימות ופורנוגרפיה אינם טובים לילדים אבל אין לחוק כל קשר לעניין.
חוק נגד פרסומי תועבה קיים כבר זמן רב.
במקרה זה כמו במקרים אחרים יש מי שמייחסים לאינטרנט תכונות אקסטריטוריאליות שאמורות להפוך מדיום זה לפרוץ לכל דיכפין ולא כפוף לכל חוק שהוא.
החוק האוסר הוצאת דיבה כבר מיושם בישראל בצורות שונות גם על האינטרנט.
חוקי זכויות היוצרים נאכפים בצורות שונות גם על האינטרנט.
יש הרבה סיבות טכנולוגיות שיכולות לתמוך בטענה שהאינטרנט לא צריך להיות כפוף לחוק הישראלי או לחוק בכלל אבל כמו שאנחנו בד"כ לא מתלוננים על אכיפה נגד ספאמרים, משתילי רוגלות, מוציאי דיבה, מפיצי מסרים גזעניים וכו' אין סיבה מיוחדת להלין על החלת חוקים נוספים על מדיום זה (מה שלא אומר דבר וחצי דבר על הצורך לדון בהיקף ותחולת החוק)